"בגיל 15 (2005) הייתי גולש לונגבורד מקצועי, בימים שלא היו גלים הייתי נוהג לגלוש על סקייטבורד ולצלם סרטונים אבל התשוקה האמיתית שלי היא גלישת גלים. שמתי לב שכל חברות הסקייטבורדים מתגאות ביכולות של הצירים שלהם לדמות את תחושת הגלשן ומפרסמות את הסקייטים שלהם בתור מוצר שמשפר את יכולת הגלישה, אבל אני לא הרגשתי כך. לבצע פניות על גלשן גלים הרגיש לי ממש שונה מלבצע פניות עם סקייטבורד, לא משנה מה הם ניסו לעשות, מהוספת קפיצים ומיסבים מיוחדים הם לא הצליחו לחקות את תנועת הגלשן. התחלתי לחשוב איך אפשר לגלום לסקייט להרגיש ממש כמו גלשן ולא הצלחתי לבנות כלום.
יום אחד, הסקייטבורד שלי החליק במורד הרחוב ונדרס על ידי מכונית, הקרש נשבר לגמריי ואחד הצירים נשבר לשניים. אספתי את כל החלקים והחלטתי לבנות סקייטבורד משלי, אחד שמדמה גלישה.
לגלשן גלים יש שלושה מרכיבים בסיסיים, גוף, חרבות ושייפ. התחלתי לחשוב על איך הגולש מבצע פניות בעזרת פלג גופו העליון, הגלשן מגיב לכל תנועה של הגוף, אי אפשר לפנות רק על ידי שימוש בכפות הרגליים כמו על סקייטבורד. כדי שהרוכב יוכל להשתמש בפלג גופו העליון כדי לגרום לסקייט לפנות הציר הקידמי של הסקייט חייב להיות חופשי לגמרי, החופש בציר הקידמי גם יאפשר לרוכב לפמפם כדי לצבור מהירות. החלק האחורי של הסקייט צריך לעבוד כמו חרבות הגלשן ולשמש נקודת אחיזה בקרקע.
התחלתי לבנות ציר חופשי לסקייטבורד מחלקים שהיו זרוקים אצלי במחסן, השתמשתי בציר גלגילית כדי לקבל סיבוב 360 מעלות מלא ואז הופסתי קפיצים להתנגדות, ניסרתי ציר של סקייטבורד וריתכתי אותו לציר של דלת כדי ליצור זוית אנכית של 60 מעלות ( בתמונה למעלה ניתן לראות איך נראה הדגם הראשוני)
אחרי כמה שנים של כיוונים נולד ציר ה - V-Truck."
